רציתי לספר לכם על מקהלה עליזה,

יש בה שלושה משתתפים שאתם מכירים בוודאי.

קבלו במחיאות כפיים את אוף שמוף ודיי.

 

---

​

אבל רגע רגע, לפני שנתחיל במופע בואו נכיר את חברי המקהילה.

ועכשיו, מבלי לבזבז ולו רגע אחד נוסף, כי חייבים כבר לעוף.

יעלה ויבוא...אוף!

 

---

​

הנה הוא נכנס לאולם, ושר בקול סופרן.

 

---

​

המקום הזה מדיי צפוף.

המנגינה נשמעת לי כמו זיוף.

בכלל רציתי להיות במקום אחר ועכשיו אני זעוף.

​

אוף אוף אוף.

​

---

​

והנה שמוף, החבר השני נכנס, ויש לו קול בס.

 

כשאני שומע אוף, אני אומר שמוף!

ומשחרר איזה גידוף,

כי אוף זאת מילה שמעבירה לי צמרמורת בגוף.

 

---
 

כבר מתחילים בשירה, רק חבר אחד עוד לא עלה, קבלו אותו ידידיי

הנה הוא: דיי!!

 

--

​

הנה הגעתי, לא סתם עליתי אחרון לבמה.

תמיד אני אומר את המילה האחרונה, לפחות זה מה שאני חושב בין ניגון לתיפוף,

כי אחרי תמיד עולה שוב…

 

ה...אוף.